<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"נ</h1>
<h2>דף ו:</h2>
לקשור תפילין של יד דכתיב (דברים ו') וקשרתם לאות על ידיך, זה תפילין של יד. ואמרו רבותינו (מנחות ל"ז) שצריך להניחן במקום גבוה של זרוע וזהו העצם אשר בין העציל שקורין קוד"א ובין בית השחי שקורין אושל"אא) שנאמר (שמות י"ג) והיה לך לאות (על) לך לאות ולא לאחרים לאות ואם יניחם על היד יהיו לאחרים לאותב). וסדר כתיבתן, צריך [לכותבן] על גבי עור בהמה טהורהג) וצריך עיבוד לשמן ובקלפים שלנו צריך שיכתוב לצד הלבן כדאמרינן (מנחות ל"ב) קלף במקום הבשר, וצריך לשרטט מד' רוחותד) אבל בין שיטה לשיטה אינו צריך ואם עשאו כדי לנאותם טובה), והכותב צריך שיוציא בשפתיו קודם שיכתבינהו), וכשהוא כותב השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבינו, ולא יטבול קולמוסו בדיו באמצע השם ואם צריך לדיו יקח מאותיות שלפניו, ואם דילג אפילו אות אחת אין תולין אותו כדאמרינן במסכת סופרים (פרק חמישי) תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות. ואם נפלה טיפת דיו קודם שנגמר האות ולא היתה האות ניכרת ואחר כך נטל הדיו, או כמו כן אם לא היתה מוקפת גויל בתחילת עשייתה דאמרינן (מנחות כ"ט) דפסולה ואחר כך נטל את הדיו, הוי כחק תוכות ופסולה, אבל אם כבר נכתב כתיקונה ונפל הדיו עליה יטלנו כדאמרינן בירושלמי (מגילה פ"א ה"ט)ז). וצריך להזהר בכל האותיות שיהיו ניכרות, וקוצו של יו"ד ואותיות של ש'ע'ט'נ'ז' ג'ץ' צריך לכל אחת ואחת ג' זיונין לצד שמאל, ויש סומכין על קרנות האותיות ומקל אחד באמצע, וספרי דוקני חטרי לגגו של ח' פירש רש"י כזה: ור"ת פירש באמצע כזה: וטוב לעשות כזה וכזה, ויש מפרשים כזה: ותלו לכרעיה דה"יח), וגם רגל הקו"ף יתלה כמו כן כזה: 00וצריך שיהא ג' הפרשיות פתוחות, ובשל ראש שכל פרשה ופרשה בקלף אחד לבדה צ"ע אם יש קפידא בפתוחותט), והיה אם שמוע סתומה, פירוש, של פתוחה שיניח חלק בסוף שיטה אחרונה וכשמסיים סוף השיטה זו היא סתומה, ואם שינה פסולהי). וצריך לדקדק בחסירות וביתירות, והיתירות אם מחקן כשרות והחסרות אין להן תקנה. וצריך שיהיו מוקפות גויל, ואם ניקב תוכויא) בחלל האות כשריב). וצריך להניח גיליון למטה ולמעלה כמלא אטבתא דספרא, ושיערו הגאונים כמלוא אחיזת חצי ציפורן, וכן בסוף, אבל בתחילה היה מצריך הר"ר יצחק ב"ר שניאור נ"ע כדי לגול את כל ההקף. והשיטין לא יהיו אחת ארוכה ואחת קצרה אלא שוות, ואין כותבין ג' אותיות חוץ לשיטה. וצריך לכרוך בשער בהמה טהורהיג) ויש כורכין במטלית ואחר כך כורכין בשיער על גביו דהכי אמרינן בירושלמי פרק קמא דמגילה (הלכה ט') הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין בעורות בדיו ומסרגלין בקנה וכו' וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין, ויש מפרשין דדובקין בדבק כנקרע ספר תורה באמצע היריעהיד) ותופרין בגידין יריעה [בחברתה ואין סברא להקפיד בכריכת המטלית אם תהיה קודם כריכת השער או לאחריו ויש מקפידין שאין כורכין אותה אלא בקלף כשרטו), וסדר כתיבתן כאשר הם כתובים בתורה (מנחות דף ל"ד) קדש והיה כי יביאך] שמע והיה אם שמועטז), אבל בהנחתם בבתים של ראש נחלקו בו אבות העולם, כי רש"י ושימושא רבא וה"ר משה [מיימון] נ"ע כתבו הנחתן ככתיבתן, אבל רב שריראי גאון ורב האי גאון ורבינו תם פירשו קדש והיה כי יביאך מימין הקורא וחוזר הקורא ומתחיל לשמאל שמע והיה אם שמוע נמצאו השינין מבחוץ והויות זה אצל זה, ומכל מקום בתפילין של יד לא נחלקויז) ואם כן טוב לברך בשל יד ולשים של ראש בלא ברכה כי גם רש"י פירש כשלא סח אין מברכין אלא על של יד, כך קבלתי ממורי הר"ר יצחק ב"ר שניאור נ"ע, אך רבינו תם פירש אפילו בלא סח צריך לברך על של ראש, ואם כן ירא שמים הרוצה לצאת ידי שניהם יהיו לו ב' תפילין של ראש ויניחם בבת אחת ויבטל בלבו אותן שאינם עשוין כתיקון חכמים ויברך על מצות תפילין, כי מקום יש בראש להניח בו שני תפילין וזיהו ממקום שמתחיל להשעיר עד חצי שיפוע הראשיח). וצריך רצועות שחורות וגם עור הבתים נראה דצריך שיהיה שחוריט). ואמר אביי (מנחות ל"ה) שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, וכתב בשימושא רבא ב' שיני"ן אחת מימין ואחת משמאל ואמניח קאי של ימין מג' ראשין ושל שמאל מד', ואמר לנו הר"י ב"ר שניאור ז"ל דאות' של ד' ראשין כמו השי"ן של לוחות דהויא מן החקיקה וכן היא נעשית מקמטי העור. ואמרינן פרק הקומץ רבה (שם) צריך שיגיע חריץ למקום התפר פירוש אותן חריצין שהשי"ן נעשית מהןכ) ויש מפרשים חריץ שבין בית לבית, ואמר ר' חנינא (א"ה, צ"ל חננאל) תיתורתא של תפילין הלכה למשה מסיני פירוש מושבו של בתים, ומעברתא נמי אמרינן דהלכה למשה מסיני וזהו המקום שמעבירין בו הרצועות ופירוש שעושין אותם מעור הבתים שכופלין אותו תחת הבתים ועושין ממנו מעברתא ותיתורתא ויש שעושין אותו מעור אחר, ויש מפרשים מעברתא עור שנותנין על בית של זרוע. ותניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, ואמר רב בתפירן ובאלכסונן שתהא התפירה מרובעת ויהיה בה אלכסון גדול תרי חומשי על האורך, ויש מחמירין גם בעור של בתים מלמעלה שיהיו מרובעותכא). ומניין התפירות יש בשימושא רבה י"ב ואם עשה י"ד או י' אין קפידא, ויש מחמירין להעביר חוט של תפירה בין הבתים ונראה שאין צריך רק כשכתבן על עור אחד והניחו בד' בתים. פרק הקומץ (דף ל"ה) בעי רצועה שנפסקה מהו למתפרה ומעייל לתפירה לגואי, יש מפרשים לתוך המעברתא שאין נראה, אמר ליה פוק חזי מאי עמא דבר ופירש רש"י לאיסור ורבינו תם פירש להקל כמו בכל התלמוד בהאי לישנא, והכי אמרינן בירושלמי (פ"ק דמגילה ה"ט) ר' ירמיה אפסיק ליה גידה דרצועהכב) ושרון ליה הדר איפסיק תניינא ושרון ליה ולאו מן אולפנאכג), ויש מפרשים ההוא בגיד התפירהכד). ואורך הרצועה דימינא עד טיבורו דשמאל עד החזה דזרוע עד אצבע צררהכה), ורוחב הרצועה פחות מכשעורה ויותר מחטהכו), וקשר של תפילין הלכה למשה מסיני (מנחות ל"ה)כז), אמר רב נחמן (שם) ונוייהן לבר פירוש נוייהן של קשר ונויין של רצועותכח). ויניח תחילה של ידכט) ואחר כך של ראשל) וכשמסלקן מסלק תחילה של ראש ומניחן בתיק ואחר כך של יד ומניחן בתיקלא). ואדם השולט בשתי ידיו מניחו בשמאל כדרך כל אדם אבל השולט בשמאל בכל דבר מניח תפילין בימינולב). וקשר צריך שיהא למעלה בעורף כנגד הפניםלג). ומאימתי מברך משעת הנחה עד שעת קשירה פירוש הידוקו בזרועלד). ותפילין של יד אין מעכבין של ראש ושל ראש אין מעכבין של יד, ואם יש לו ב' תפילין של ראש ואין לו של יד תולה עור על אחד מהןלה) ומניחו בזרועו, ובחדשות שלא הונחו מעולם דאי בישנות קיימא לן (מנחות ל"ד) תפילין של ראש אין עושין אותן של יד לפי שאין מורידין בקודשלו). וכשמסלק תפילין לא יברך לשמור חוקיו ולא שום ברכה, ואמרינן בפרק הקומץ (שם ל"ו) דהלכה לילה זמן תפילין ואין מורין כן. וזמן הנחתן משיכיר חבירו ברחוק ד' אמות, ומפרש בירושלמי (ברכות פ"א ה"ב) ברגיל ואינו רגיל כאכסנאי דאזיל ואתי לקיצים, היה משכים לצאת בדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן בראשו וכשיגיע זמנו ימשמש בהן ומברך כדאיתא בברייתא בהתכלת (דף ל"ו)לז), וכתב השר מקוצי (בתוס' שם) דהכי נמי אמרינן בציצית אף על פי שיש לחלק [משום דלילה לאו] זמן ציציתלח). ואין מניחין תפילין לא בשבתות ולא בימים טובים ובחול המועד יש להסתפקלט) וטוב להניחם בלא ברכה שאינו עובר בל תוסיף אלא אם כן מתכוין להוסיף. וצריך למשמש בהן תמיד שלא יסיח דעתו מהן ואם מניחן ב' פעמים ביום או ג' פעמים ביום צריך לברך בכל פעם. ואין לוקחין תפילין אלא מן המומחהמ), ואם לקחו בודק שתים של יד ואחד של ראש או להיפך ואין צריך עוד בדיקה אפילו אם לקח עוד הרבהמא). וקטן היודע לשמור תפילין אביו קונה לו תפילין, ומהו שמירתן כדאמרינן (שבת דף מ"ט) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, ומסיק שלא ישן בהן ולא יפיח בהם, ומזה יכולין רוב בני אדם ליזהר שעה אחת ביום אך להיות עליו כל היום צריך נקיות גדולמב). ואדם שיש לו תפילין [בידו] אסור לישן לא שינת קבע ולא שינת עראי, היו בראשו ובגדיו עליהן ישן בהן שינת עראי כדי הלוך מאה אמה, ולא יאכל בהן אכילת קבע אבל עראי מותר, ואם צריך להשתין או לגדולים חולץ ברחוק ד' אמות ומוסרן לחבירו ואם אין לו חבר גוללן ומניחן כנגד לבו ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח, ובית הכסא שאינו קבוע מותר להשתין, שכח ונכנס לבית הכסא מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד ראשון מפני הסכנהמג). ולא ילך אדם בתוך ד' אמותיו של מת או של קבר ותפילין בראשו. שכח ושמש מיטתו בתפילין [לא יגע בהן עד שיטול ידיו. בית שיש בו תפילין] אסור לשמש מטתו בתוכו עד שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי שאינו כליהםמד), ואז מותר להניחם אפילו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו אפילו אשתו עמו במטהמה). וחולה מעיים פטורין מן התפילין. ומצוה גדולה יש בתפילין שהן אות כמו מילה ושבת ומזכירין לאהוב את השם בהם, תפילין של יד לאוהבו בכל לב שהן כנגדו ותפילין של ראש לאהבו בכל נפש שהוא כנגד עיקר הנפש, ומקיים שמונה עשויין, ומאריך ימים שנאמר (ישעיהו ל"ח) (ו)ה' (אלוקיכם) עליהם (יהיה ו)יחיו. להניח תפילין של ראש דכתיב (שמות י"ג) והיו לטוטפות בין עיניך. ודיניהם ביארתי למעלה. א)0ומיהו אין כולו כשר להניח כי אם החצי לצד הקוד"א כדאיתא בשימושא רבה פל"ג דר"ע, עכ"ל ס"ק. ב)0אמנם אם נקרע הבית יד שלהם עד שנראין התפילין אין לחוש רק שיהיו במקום לך לאות, עכ"ל תו' (מנחות דף ל"ז). ג)0הקלף (שנותנין בין) [שכותבין בהן] הפרשיות וגם הרצועות וגם עור הבתים צריך להיות מבהמה טהורה או חיה טהורה שנאמר (שמות י"ג) למען תהיה תורת ה' בפיך ואפילו על גבי נבילות כדאיתא פרק ח' שרצים (שבת דף ק"ח), עכ"ל ס"ג. ד)0דפסקינן כר' יצחק פרק קמא דגיטין (דף ז') דאמר שתי תיבות מן המקרא אין צריכין שרטוט שלש צריך שרטוט, ובירושלמי (מגילה פרק ג' הלכה ב') מחמיר אפילו באיגרת שלומים, עכ"ל ס"ג. דמייתי ר' מנא שלח כתב לר' אושעיא בר שימי (איוב ח') ראשיתך מצער היה מאד תשגיא אחריתך משמע שלא היה כותב אלא לשם אגרת שלומים ואעפ"כ היה מהפך הפסוקים שלא לכתבן כסדר, עכ"ל תוס'. (ואסר) [ואמר] ר"ת דווקא כשמתכוין לכתוב הפסוק לדרשא כי ההיא דר' אביתר אבל כשאדם שולח אגרת שלומים לחבירו וכותב לשון המקרא כדי לכתוב לשון צח מותר לכתוב כמה תיבות בלא שרטוט וכן פירש ריב"א בשם רבינו אלחנן, עכ"ל התו' ובירושלמי (מגילה פרק בני העיר). הד' פרשיות של ראש יכתוב בארבע חתיכות קלפים לכתחילה ואם כתבן בחתיכה אחת ארוכה כל פרשה בעמוד אחד יצא ויתנם בעור אחד שיש בו דפוס ד' בתים ולא בד' (שדות) [עורות] כל דפוס בית עור אחד בפני עצמו, ותפילין של יד יכתוב בעור קלף אחד לכתחילה ד' פרשיות בד' עמודין ואם כתבן בד' חתיכות יצא ויתנן בעור דפוס בית אחד, וצריך לכתבו בימין ואטר יכתוב בשמאל העולם שהוא ימין לו ושולט בשתי ידיו כותב בימין העולם. צריך כתיבה לשם קדושה ולא סגי במחשבה ואין צריך עיבוד בעפצים כמו ששנינו בהלכות ס"ת, וגם נפרש שם דין גויל וקלף (ודוכסוסניות) [ודוכסוסטוס], וכותבין בדיו, ומותר לתת ארמנ"ט בלע"ז בתוך הדיו שאין זה קנקנתום שנחלקו עליו, ע"כ לשון ס"ג. ה)0אע"ג דאמרינן (ירושלמי ברכות פרק ב' הלכה ט') כל הפטור מדבר ועושיהו נקרא הדיוט מותר לשרטט משום זה אלי ואנוהו, עכ"ל תוספות (מנחות דף ל"ב ד"ה הא). ו)0ואסור לאדם אחר להקרות לסופר אלא אם כן חוזר הכותב וקורא בפיו רש"י ורבינו משה. עכ"ל תוספות (מרדכי הל' תפילין בשם תוס' שאנץ). ז)0ומיהו גם בזה קורא בספר רבינו ברוך חק תוכות. צ"ע בס"ג ובירושלמי לס"ק. [וכל אות ואות צריך שתהא מוקפת גויל מד' רוחות ואם נגעה אות לחבירתה יועיל תיקון ולא מקרי חק תוכות אבל בירושלמי (מגילה פ"א ה"ט) מכשיר בנגיעה אות לאות למטה ופוסל נגיעות למעלה ומסופק אם נוגעות באמצע. לשון ס"ג]. ח)0תולין לכרעיה זה בזה פירוש ה' ואומר בהקומץ רבה (מנחות דף כ"ט) שיש תגא (וה') [לה'] לצד פתח התשובה כזה ה', ע"כ לס"ג (הלכות ס"ת). ט)0בס"ג מסיק דיש קפידא, עכ"ל. י)0פירוש שעשה סתומה פתוחה או הפתוחה סתומה פסולה. עכ"ל. יא)0פירוש אם יש נקב בקלף בחלל, עכ"ל. יב)0ואפילו הנקב ממלא כל החלל כשירה אבל בירושלמי דמגילה (פרק א' הלכה י"א) מצריך גויל סביב האות מבפנים. לס"ג. כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב לשון התוספות (מנחות ל"ד ד"ה קולמסא) וכן מוכח בהעור והרוטב (חולין קי"ט). יג)0וטוב לכרוך בשיער שור כדאיתא בשימושא רבא לכפר על מעשה העגל, עכ"ל. יד)0ונהגו לתפור קרע אמצעית היריעה במשי, ע"כ לשון ס"ג. טו)0שכורכין אחרי כן כל פרשה ופרשה לבדה בקלף קודם שיתננה בדפוס הבתים. לס"ג. טז)0ובשל ראש שהן בד' קלפים אומר הר"ר שמחה החזן מדיון בשם רבינו יחיאל ב"ר יוסף דאין לחוש בסדר כתיבתן ומיהו גם שם נהגו להקפיד כותבי תפילין. לס"ק. יז)0ומיהו מדאמרינן במנחות פרק התכלת (פרק הקומץ מנחות ל"ד) מי שיש לו שני תפילין של ראש תולה עור על אחד מהם כדי לעשותן של יד משמע דגם ביד הוי סדר כתיבת העמודים של פרשיות (בשל) [כשל] ראש הויות באמצע וכן פירש רבינו ברוך רק שיכתבם כסדרן בתורה ושמא בפנים רוצה לומר דאין קפידא בדיעבד לההיא דתניא (שם) אם החליף פרשיותיהן פסולה אשל ראש קאי כדמשמע תלמודא דמפרש הך דחזיא אוירא כו'. צ"ע בס"ג. לס"ק. [אם החליף גוייתא לגוייתא או בתרייתא לבתרייתא פסולה, עכ"ל ס"ג ור"א]. ומניח ב' זוגות של תפילין ב' של יד וב' של ראש אחת כפירוש רש"י ואחת כפירוש רבינו תם כדי לקיים דברי שניהם, עכ"ל (התוספות) [תשב"ץ (סימן רע"א)]. (עי' פסקי תוספות סי' צ"ב). יח)0סדר הנחה של רש"י פסול לדברי הגאונים וסדר הנחת הגאונים פסול לרש"י וירא שמים מברך ברכה לבטלה אם אינו מניח רק כדברי אחד מן הגאונים הילכך יניח שנים שנים של יד בברכה אחת ואחר כך מניח שנים של ראש בברכה אחת שהרי יש בראש וכן בזרוע מקום להניח שני תפילין כדאיתא פרק המוצא תפילין (עירובין דף צ"ה) ואם אינו יודע לכוין המקום להניח שניהם יחד אם כן יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה ואע"פ שמפסיקין בין של יד לשל יד ברכה דתפילין של ראש מכל מקום זה טוב יותר מאדם שאינו מניח כלל ומכל מקום נהגו בארץ אדום וישמעאל כדברי רש"י ורבינו משה, עכ"ל תוספות (שם). יט)0ויכול לעשות מקלף מעובד לשמן ואע"פ שהוא דק ושפיר מקרי עור דהא גבי כתיבה תניא (דף ל"ד) כתבם על ד' עורות, ויכול לעשות מעור שליל הקלף ויש אומרים שטוב והגון יותר לפי שלא נעבד בה (עבודת) [עבירת] תשמיש ושפיר קרי עור דלא גרע מעור העוף דכשר כדאיתא בפרק ח' שרצים (שבת דף ק"ח), עכ"ל ס"ג. כ) אבל חריצים שבפנים אינם צריכות שיהיו ארוכות כל כך אדרבה כשהן קצרות נראית יותר כעין שין. עכ"ל התוספות. (עי' בספר התרומה סי' ר"ח). כא) ועור בליטה שנכפל שקרוי מעברתא (מצריך) [מקצרים] כדי שיהא ניכר ריבועא התיתורא כדמוכח בשימושא רבה מייתי אעא טבא תרי אצבעי על תרי אצבעי לעשות הבתים בדפוס זה משמע שצריך ריבוע בבתים אבל בבית אחד לבדו אין צריך ריבוע וכן בתפילין של יד יש להם דין שצריך ריבוע בתפירה וכן בעור התיתורא וכן בגוף רוחב הבית בראשו, עכ"ל ס"ג. כתוב (כתיקנו) [בתיקון] תפילין שעושים אותם רחבים כשתי אצבעות ואי עבדינהו טפי שפיר דמי ואי פחות לא מפסלו בהכי ובריש המוצא תפילין (עירובין דף צ"ה) פירש הטעם דומיא דציץ. לשון התוספות (דף ל"ה ד"ה שין ובעירובין שם ד"ה מקום). כב) פירוש גיד שניתפרה. כג) שלא מן הדין משמע הא פעם ראשונה ודאי שרי, לשון התוספות. (שם סי' רי"א). כד) פירוש אם נפסקה התפירה בג' מקומות אין תקנה לחזור ולתפור אלא צריך תפירה חדשה, עכ"ל ס"ג. כה) פ"ה זו אצבע ור"י פירש זו אמה ויכרוך רצועה דיד סביב אמה ג' פעמים כדכתיב (קהלת ד') והחוט המשולש לא במהרה ינתק והכי איתא בשימושא רבה, לשון התוספות פרק הקומץ רבה (דף ל"ה ד"ה וכמה). כו) ומיהו אם רחב יותר מכשיעורן אין לחוש. לס"ק. [וכתב רבינו ברוך אם נפסק הרצועה ופחותה מכשיעור אין להם תקנה (ו)לא לקשרה ולא לתפרה [אבל] לפי מה שקבלתי מותר וכן משמע בדברי רבינו אלעזר ממייץ לס"ג]. כז) היינו השם שין בקמט הדפוס לכאן ולכאן ואות ד' בקשר של ראש ובקשר של יד עוברת מעט הרצועה ונראית כמו יוד וכבר נעשה שם של (ד') שדי אמנם אין נראה לר"י שאין נזכר בשום מקום לא ד' ולא יוד משמע דלא חשיבי אותיות והיינו טעמא שאין דומות אותיות אלא כמו קשר בעלמא ומטעם זה היה מסופק רבינו יעקב מאורלניש אם צריך לחלוץ תפילין של יד כשנכנס לבית הכסא דשמא כיון (דמטנופות עיר) [דמחופות עור] לא צריך ולא אסרו אלא תפילין של ראש שכתוב שין בעור, עכ"ל התוספות (דף ל"ה ד"ה אלו). כח)0וקשר של תפילין אין צריך לקשור בכל יום אבל מכל מקום צריך להדק כדברי ר"ת אבל לפירוש רבינו שמואל צריך לקשור בכל יום, עכ"ל. כט) מברך להניח. ל) מברך על מצות תפילין, ותפילין של ראש בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופף ובמקום שעושה קרחה, ע"כ לס"ג. לא) פירוש שאם היה מניחם בתיק תחת אותם של ראש היה צריך להעביר על המצוה להסיר אותם של ראש [עד] שיניח של יד, עכ"ל ס"ג. לב) אבל אם הוא שולט גם בימינו הכתיבה הוי כמו שולט בשתי ידיו ומניחו בשמאל, ולכך היה אומר רבינו יחיאל דאדם שהוא איטר ימינו שירגיל עצמו לכתוב גם בימין ואז יניח בשמאל עצמו דעיקר תלוי בכתיבה כדאמרינן (דף ל"ז) מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכשהוא מניח בשמאל הוא קושר אותם ומהדקם ביד ימינו. לס"ק. לג) בפרק הקומץ (דף ל"ה) אמר ר' יעקב (א"ה יהודה) קשר של תפילין צריך שיהא למעלה כדי שיהיו ישראל למעלה פ"ה כשיקשור הקשר לאחר ראשו צריך שיגביהנו כלפי הראש ככל מה שיכול יותר וצריך שיחזיר הקשר כמעט כלפי הפנים פירוש כלפי פניו שלא יהיה מכוון כנגד העורף אלא מניח לצד אחר, עכ"ל התוספות. לד) אבל אין צריך לקשור בכל יום אפילו אותן של יד, עכ"ל התוספות בפרק הקומץ (מנחות דף ל"ו ד"ה משעת). לה) פירוש ישים עור לכסות הבדלת הבתים. לו) שלח רב חנינא משמי' דר' יוחנן תפילין של יד עושין אותן של ראש ושל ראש אין עושין אותם של יד לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. עכ"ל התלמוד בפרק הקומץ (שם דף ל"ד). אמר רב כהנא (לפנינו אי' רב הונא) תפילין כל זמן שפני טבלן (קריאת) [קיימת] כשרות, פירוש טבלן שלא נקרע עור הבתים העשויין כטבלא מרובעת, ורב חסדא אמר שתים כשרה ושלוש פסולה ואמר רבא הא דאמר [מר] אך שתים כשרה ושלוש פסולה לא אמר אלא זה שלא כנגד זה, פי' נקרע שתים מן העורות של בתים זה שלא כנגד זה, אבל זה כנגד זה פסולה וזה כנגד זה נמי לא אמרינן אלא בחדתא שכעשאן מתחילה היו קרועין אבל נקרע בעתיקתא הואיל כשעשאן היו שלימות כשירות, אמר אביי לרב יוסף היכי דמי עתיקתא וחדתא אמר ליה כל היכי דמימיתלי בשלחא אלים עתיקתא ואידך חדתא, פי' כשמושך עליו עור הבתים והדר אלים שחוזר העור ועומד במקומו הראשון שנעשים הבתים מעצמן היינו עור ישן דכבר יש בו הבתים ונעשו כדרכן ואם לאו שאין העור חוזר למקומו אלא עומד כמו שהוא פשטו חדתא שעדיין לא יבש ולא עומד במקומו, אי נמי כל היכא שריוח ברצועות ואתי עור של בתים אכתרי שאינו נקרע העור במקום התפר חדתא היא, עכ"ל התלמוד ותוספות בהקומץ רבה (דף ל"ה). לז) ומיהו נראה דזהו דווקא למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא אבל למאן דאמר לילה זמן תפילין כדקיימא לן השתא (דף ל"ו) אם כן אם השכים לצאת לדרך קודם היום ומניחן יברך עליהן מיד ונראה דאפילו בלא חששא שמא יאבדו מותר להניחן לכתחילה קודם היום כשהשכים לצאת לדרך דליכא למיחש שמא ישן כיון שהשכים לצאת. צ"ע בס"ג ובר"א, עכ"ל ס"ק. הא דאמר רב אשי (שם) לילה (לאו) זמן תפילין ואין מורין כן שמא ישן בהם או יפיח בהן. אפילו מניח תפילין זה אחר זה בלא שיח מברך על של יד להניח תפילין, הגה"ה לפי שיש בפסוק (יחזקאל מ"ד) להניח ברכה אל תוך ביתך, עכ"ל התשב"ץ (סי' רע"א), ועל של ראש על מצות תפילין אבל סח מברך שתים על הראש להניח ועל מצות תפילין ומי שאינו מניח כי אם אחד מהם מברך שתים, עכ"ל ס"ג. לח) ומיהו למאי (דפריך) [דפרישית] לעיל בהגה"ה דההיא ברייתא כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא דא ודא אחת היא לפי שפוסק בתוספות (פרק התכלת דף מ' ד"ה משום) דכסות יום חייב אף בלילה לפי זה גם בציצית יכול לברך קודם היום, עכ"ל ס"ק. לט) שיש בהם אות בפסח מצות ובסוכות סוכה ולולב, אבל בירושלמי (מו"ק פ"ג הלכה ד') משמע שמניחין אותן דקאמר ההוא גברא דאבד תפילויי אתא לקמיה דרבה בר בר חנא אמר ליה לספרא זיל הב ליה תפילין (דזיל) [וזיל] את כתוב לך דתנן (מו"ק דף י"ח) כותב אדם תפילין לעצמו אבל לאחרים לא אתא לקמיה דרב (א"ה דרבה) אמר ליה לסיפרא זיל כתוב ליה להדיא ופתר הכא המשנה להניח לאחר המועד אבל לצורך המועד יכול לכתוב אף לאחרים וכן פסקו רבינו שמשון ורבינו ברוך, עכ"ל ס"ג. מ) פירוש לכתחילה גזירה שמא יצא בהן קודם בדיקה שיש טורח לסתור ולתפור, עכ"ל ס"ג. מא) תניא במכילתין (פרשת בא פרשה י"ז) דתפילין צריך לבודקן כל י"ב חודש נאמר כאן ימימה ונאמר להלן ימים תהיה גאולתו מה להלן י"ב חודש אף כאן ושאין אנו נזהרין בכך משום דקיימא לן דבחוקות הפסח הכתוב מדבר (ירושלמי ברכות פרק ב' הלכה ב') ואין ימימה כתוב בתפילין והמכילתין סבור כמאן דאמר בחוקת התפילין הכתוב מדבר. הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבדקן ולאחר שבדקן והחזירו לעורו [או] (ו)לקחן מן המומחה ולא בדקן אין צריכין בדיקה אפילו אחר כמה שנים כל זמן שחיפויין שלם הרי הן בחזקתן ואין חוששין להם שמא נמחקה אות בתוכו או נ(ר)קבה, עכ"ל ס"ג. מב) ופסק רבינו יחיאל דכל בן ברית הראוי לקריאת שמע ראוי לתפילין ומביא ראייה מן הירושלמי ועל בחורים קלים ראש אפילו בשעת ק"ש לא יניחו תפילין דאפילו מי שיש לו חולי מעיין לא יכול להניחן כי כל שאינו יכול לשומרן שלא יפיח בהן ושלא ישן בהן לא יניחם כ"ש שלא ינהגו בהן קלות ראש כמו בתאות נשים, ואין להם לנשים להניח תפילין לפי שאין יודעות לשמור עצמן בטהרה, עכ"ל התשב"ץ (סי' רע"ב). מג) דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן סילון, פירוש של מי רגלים, החוזר מביא אדם לידי ירקון גבינ"א. עכ"ל בפרק מי שמתו (ברכות דף כ"ה). מד) אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מנא כחד מנא דמי, עכ"ל בפרק מי שמתו (שם). מה) אמר רב חנינא (ברכות דף כ"ד) אני ראיתי את ר' שתלה תפילין מתיבי התולה תפילין יתלו חייו דורשי רשומות היו אומרים והיו חייך תלוים מנגד זה תולה תפילין ומסקנא דרבי כי תליא בכיסתי תלה אבל תפילין גופייהו אסור לתלות בין ברצועה בין בקציצה. גרסינן בפרק המקבל (ב"מ דף ק"ה) הנושא משאו על ראשו ותפילין על ראשו אם תפילין רוצצות אסור ואם לאו מותר באיזה משאוי אמרו במשאוי של ד' קבין בשם ר' שילא אמרו אפילו מטפחת שלהם אסור להניח על הראש שישא בו תפילין, לשון רב אלפס. קרקפתא, פירוש גלגולת, דלא מנח תפילין הם הפושעי ישראל שנידונין י"ב חודש. ופי' רבינו תם (ר"ה י"ז) כגון שמנע משום ביזוי מצוה ורב אלפס פירש מי שלא מניח תפילין מעולם לפיכך צריך להזהר בתפילין. [עוד אמרו רבותינו בברכות (א"ה מנחות דף מ"ד) כל שאינו מניח תפילין עובר בח' עשויין בכל יום שהרי יש שם ארבע פרשיות ובכל אחד מצות עשה של יד ומצות עשה של ראש. עוד אמרו רבותינו (ברכות י"ד) כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, עכ"ל ס"ג].
